שושנים עצובות
מילים ולחן: עידן רייכלביצוע: עידן רייכל, לירן דנינו
שם בהרים שמעל הכפר שלנו
יש שם גן של שושנים
מחר אצא לי השכם בבוקר
עם ציוץ הציפורים
אביא לאהובי משם פרח
משדה האדומים
אדע, אני שלו והוא שלי לעולמים.
ירדתי מההר לכפר שלנו
בשערי שושנים
אך אהובי לא בבית
שקט בין החדרים
שם בנהר שליד הכפר שלנו
אהובי בלילה לא חזר
מצא לו אהובה אחרת וליבי נשבר.
הו, אלוהים תעשה שיבוא
מחכה ביום ובלילה
לא, אין לי כוח שעוד יום יבוא
שושנים עצובות, והוא לא פה.
מדוע בחרתי בשיר:
בחרתי בשיר זה מכיוון שהוא מציג צד אחר של הנושא אהבה ולא אהבה במובן הטוב והנחמד אלא אהבה נכזבת, אהבה חד צדדית.
בחרתי בשיר זה מכיוון שהוא מציג צד אחר של הנושא אהבה ולא אהבה במובן הטוב והנחמד אלא אהבה נכזבת, אהבה חד צדדית.
ניתוח השיר:
הבית הראשון של השיר מתאר סיטואציה שכולה בקונוטציה חיובית
ותיאורים שמציירים בראש של הקורא ציור חיובי ופסטורלי (כפר, גן של שושנים אדומות,
ברקע יש ציוץ של ציפורים...) הדוברת מספרת איך היא קמה מוקדם בבוקר ויוצאת אל הגן כדי להביא לאהוב שלה פרח משדה השושנים ("אביא לאהובי משם פרח, משדה האדומים") - וזו הפעם הראשונה שהשושנים מוזכרות בשיר- בקונוטציה חיובית שמחה ובהקשר של אהבה, מסמלות את המחויבות והאהבה שבין בני הזוג- "אביא לאהובי משם פרח.... אדע אני שלו והוא שלי לעולמים".
הבית השני של השיר מתחיל גם כן בקונוטציה די חיובית שמשתנה
לקראת המשך הבית, הדוברת יורדת אל הכפר עם הפרח כדי להביא אותו לאהוב שלה, וזו
הפעם השנייה שהשושנים מוזכרות- במצב של ציפייה לראות אותו, בדרך אל הבית שבו הוא
לכאורה נמצא. המצב מתחיל להשתנות כאשר היא מגיעה הביתה והאהוב לא נמצא שם, היא
מתארת איך הבית שקט בלעדיו מרוב שהוא דמות מרכזית עבורה ועבור ההרגשה שלה
("אהובי לא בבית, שקט בין החדרים"). בשתי השורות האחרונות היא מביאה
הסבר ברור למצב- האהוב לא חזר, ומצא לו אהובה אחרת ("אהובי בלילה לא חזר, מצא
לו אהובה אחרת ולבי נשבר") היא
מציינת שהעובדה שהוא לא חזר כואבת לה מה שחוזר ומדגיש את האהבה שלה אליו, בנוסף
לעובדה שבמהלך כל השיר היא קוראת לו "אהובי" ולא מתארת אותו כבן זוג
או חבר, ובנוסף לעובדה שבבית הראשון היא מתארת איך היא קמה במיוחד להביא לו פרח,
משהו שמסמן באמת מעשה אוהב בלי אף כוונה אחרת.
בפזמון הדוברת מתארת את התלות שלה בבחור והאהבה אליו כאשר היא
מתחננת לאלוהים שיחזיר אותו ומתארת שהיא מחכה ימים ולילות, מתארת איך בלעדיו אין
לה חשק שהימים יעברו ועוד יום יבוא.
בשורה האחרונה זו הפעם האחרונה בה השושנים מוזכרות- פה הן כבר מוזכרות במצב שהוא
עצוב וכאוב, והדוברת אומרת בבירור שהשושנים עצובות- קונוטציה שלילית.
אמצעי אומנותי:
האמצעי שבחרתי הוא מוטיב- חפץ, רעיון, מילה, ביטוי או תבנית
החוזרים ביצירה כמה פעמים, מעניקים משמעות נוספת ועומק לטקסט ומחדדים רעיונות
שונים שהדובר רוצה להדגיש. בחרתי באמצעי זה כיוון שהוא האמצעי הבולט ביותר בשיר,
הוא מופיע במהלך כל השיר ואפילו בכותרת.
המוטיב ביצירה הוא השושנים, כאשר כל פעם הן מופיעות בסיטואציה
אחרת-
בפעם הראשונה השושנים מופיעות בסיטואציה חיובית, בהקשר של
אהבה ומביעות קשר של מחויבות בין בני הזוג, מביעות את הרעיון שהוא שלה והיא שלו
לעולמים.
בפעם
השנייה מופיעות בסיטואציה של ציפייה לראות אותו, אולי אפילו בלבול כאשר היא בדיוק מגלה שהאהוב לא
נמצא בבית.בפעם האחרונה הן מופיעות בסיטואציה של כאב ולב שבור.
השינוי בין המצבים שבהם מוטיב השושנה חוזר על עצמו בשיר מדגיש
את התהליך שמתרחש בשיר, כשבהתחלה הכול באווירה חיובית של אהבה, לאחר מכן המצב קצת
מתערער ולבסוף קורה מקרה שמשנה את כל האווירה
כאשר היא מגלה שהוא עוזב והלב שלה נשבר. כלומר השושנים שהיוו לפני כן סמל
לאהבה שלה, לציפייה והכמיהה לראות אותו, ויותר מהכול היוו עוגן לעובדה שהיא שלו
והוא שלה לעולמים, כעת מסמלות מצב הפוך לגמרי – כאשר הוא לא פה והוא לא שלה
לעולמים, אלא מצא מישהי אחרת לאהוב.
