סאן סמילה

פרק אחר\חיים איפרגן

 

חיים איפרגן – "פרק אחר" מילים

מילים ולחן : אבי בן חמו 
עיבוד והפקה מוסיקלית : אלירן אביטל

אומרים עלי שאני תמיד מחייך
לא נפגע ולא מסתבך
ויודע לצחוק גם כשרע לי
אומרים עלי שאני לא בודד אף פעם
ולא מתאהב לעולם
ובנות מחזרות אחרי

אבל אני , יש בי סדק לכל החיים
ששורף לי חזק מבפנים
ולמדתי לחיות בלעדייך
עברו שנים ואת נשואה לאחר
והפצע הזה לא עובר
זה מצחיק שכואב לי עדיין

איך הייתי יושב ובוכה בלילות בגללך
מי יאמין לי מי
איך הייתי כל כך מטורף אחרייך
איך הרגת אותי
איך ספגתי המון אכזבות וכאב והלב לא הניח לי
הלב שלי

ועכשיו כשאני כבר בפרק אחר
כל כך טוב לי ולא מצטער
החיים ממשיכים אז המשכתי
אבל תמיד תשאר בשבילך הפינה
אני יודע את לא אשמה
זה אני כנראה לא נלחמתי

רק לפעמים , את מופיעה לי פתאום בשנתי
זה לא הוגן וזה לא אמיתי
ולמדתי לחיות בלעדייך
עברו שנים ואת נשואה לאחר
והפצע הזה לא עובר
זה מצחיק שכואב לי עדיין

חיים איפרגן – "פרק אחר" מילים

ניתוח השיר.

בתחילת השיר מתואר הדובר כאיש מלא שמחת חיים ,"אומרים עליי שאני תמיד מחייך", מתואר כבן אדם שלעולם לא נפגע מהאהבה וגם לא מסתבך.

וגם כשלפעמים האהבה מאכזבת אותו וכשרע לו מסתפק בחצי הכוס המלאה ויודע לצחוק (גם כשרע לו)

"אומרים עליו שאינו בודד אף פעם, שהוא לא מתאהב לעולם, ובנות מחזרות אחריו" בשורה זו אנו מבינים שהכותב מתואר כאיש כובש,כריזמתי וסוחף בנות.

בית 2.

בבית השני מתואר הכותב כאיש הנפגע דבר החריג מהרגלו הרי בבית ה-1 תואר לנו שהוא איש שלא נפגע לעולם.

"אבל אני יש בי סדק לכל החיים" בשורה זו אנו מבינים את כאבו של כותב השיר,סדק משמעותו בשיר זה אהבה אשר נושאת אותו כבר שנים,"ושורפת לו חזק מבפנים"אהבה זו עדיין לא נשכחה ולא נסלחה מלבו והוא עדיין כואב אותה.

"ולמדתי לחיות בלעדייך" אך למרות כאבו הרב והעצום הוא למד לחיות בלי אהובתו.

"עברו שנים ואת נשואה לאחר,והפצע הזה לא עובר זה מצחיק שכואב לי עדיין" בבית זה הדובר מספר שאהובתו נשואה לאחר אך פצעו (הסדק שלו) לא עובר למרות שהיא נשואה,שהוא כבר לא יכול להנשא לה,ושלמרות שאהבה זו לא חלפה ולא תשוב, הוא עדיין כואב אותה דבר המצחיק אותו, הרי הוא נוטה מהרגליו.

פזמון:

איך הייתי יושב ובוכה בלילות בגללך
מי יאמין לי מי
איך הייתי כל כך מטורף אחרייך
איך הרגת אותי
איך ספגתי המון אכזבות וכאב והלב לא הניח לי
הלב שלי

בפזמון מתואר הכותב כמישהו הבוכה בלילות ,בגללה כואב אותה ושואל בשאלה עוצמתית.. מי יאמין יאמין לכאבו שהוא עדיין בוכה למרות שהוא יודע שאהובתו לא תשוב יותר. בשורה הבאה מתואר הכותב כמישהו המטורף אחריה, כמישהו "גמור", (איך הרגת אותי) הכותב מתואר כמישהו שספג\חווה המון אכזבות וכאב ושליבו לא הניח לו, הלב שלו

בית 3.

בבית זה אנו מבינים שהכותב כבר בפרק אחר שטוב לו ושהוא לא מצטער,ושהוא המשיך כי החיים ממשיכים.."החיים ממשיכים אז המשכתי". ולמרות שהכותב כבר המשיך הוא לא מוותר ואומר שתמיד תשאר פינה בשבילה, "אבל תמיד תשאר בשבילך הפינה" בשורה הבאה הכותב אומר שהוא יודע שהיא לא אשמה, שהוא זה שלא נלחם.

בית 4.

"רק לפעמים,את מופיעה לי פתאום בשנתי זה לא הוגן וזה לא אמיתי" במשפט זה אנו מבינים שאהובתו מופיעה בחלומותיו והכותב מבין שזה לא אמיתי.. ובנוסף לא הוגן. הכותב למד לחיות בלעדיי אהובתו וגם כשעברו שנים והיא נשואה לאחר,הפצע שלו לא עובר, אחרי כל השנים האלה זה מצחיק אותו שכואב לו עדיין.

אמצעי אומנותי:

האמצעי האומנותי הוא שהכותב מסביר את גודל הכאב ואהבה לאהובתו,גם כשהכותב הצהיר שהוא המשיך.. אהובתו מופיעה בחלומותיו כמו כן אמר שתמיד תשאר בלבו פינה בשבילה,אנו יכולים להבין גם את הכאב שהוא חווה בכך שהוא יושב בלילות ובוכה בגללה.