מאת: עמית ד.

זיכרון/לירון דניאל-רבי

הלילה שוב יורד

על גופי השכוח

דמעת זיעה נוטפת

מנסה לשטוף זיכרון

ליבי רכבת מהירה

ואתה בכל קרון

מסתכלת במראה- ספק יפה

ספק עייפה

איש לא הגיע לנכש את עשביי  השוטים

ליבי השבור חורץ בגופי עוד קמטים

ליבי שחק המסילה

ורק הזיכרון עוד לא בלה

 

 

שנים רבות חלפו עליי

אך בזיכרוני שלא מרפה-

אני עדיין אותה עלמה צעירה

ואתה אותו עלם חן

שכבש אדמות ליבי

הפיל עיניי בשבי עיניו

מוטט חומה בצורה

גילה את המקום הכי אסור

חדר הכי עמוק

ולבסוף-

עקר המסילה

ונסע כל כך רחוק

השמש שוב עולה

על עיניי הלאות

דמעת זיעה מתייבשת

לא הצליחה לשטוף זיכרון

ליבי רכבת מהירה

ואתה עודך בכל קרון

מסתכלת במראה- ספק יפה

ספק עייפה

איש לא הגיע לנכש את עשביי  השוטים

ליבי השבור חורץ בגופי עוד קמטים

ליבי שחק המסילה

ורק הזיכרון העייף עוד לא בלה

ליבי רכבת בלי קטר

על פניי ליבי חולף

ורק אתה-אתה נשאר

הסיבות לבחירת השיר:

•השיר מעורר הזדהות מיידית עם המחברת.

•השיר סוחף ומאפשר לדמיין באופן מוחשי את המתרחש בו (דמעה, רכבת, מסילה וכו').

•השיר כתוב לדעתי בשפה עמוקה, מתוחכמת וקולחת- מאוד התחברתי לסגנון הכתיבה.

•המסר בשיר מועבר בצורה מאוד עוצמתית, מטלטלת וחזקה.

•סקרנות לברר לעומק את משמעויותיו הנסתרות של השיר, כמו גם את האמצעים האומנותיים.

פן בנושא האהבה אותו מבטא השיר:

•השיר מבטא פן של אהבה נכזבת מלאה בבדידות וגעגועים, פן של אהבה אינסופית ובלתי-נשכחת. אהבת נעורים ראשונית ותמימה בין גבר לאישה, אך ככל הנראה חד-כיוונית. נראה שהמחברת אהבה את הנמען אהבת אמת, אך הוא נטש אותה והותיר לה רק לב שבור וזיכרון. 

בית א':

כבר בתחילת  השיר המחברת משתמשת במילה "שוב", אשר מדגישה את הייאוש שלה

מהאהבה ומההמתנה לשובו של אהוב ליבה. כמו כן המילה "שוב" מראה כי ההמתנה

הפכה לדבר שבשגרה. נראה כי המחברת משתוקקת לחיבוק מאהוב ליבה, אך הוא שכח

אותה. היא ממתינה לו באופן קבוע- גם ביום וגם בלילה. השימוש במילים "גופי השכוח"

מדגיש את תחושת הבדידות, הנטישה וחוסר ההערכה. הדמעה שנוטפת היא לא דמעה של

בכי, אלא של זיעה- כך מדגישה המחברת את המאמץ הפיסי שכרוך בהמתנה. ההמתנה

מחלישה לא רק את ליבה, אלא גם את גופה. הדמעה הקטנה, הזעירה, החלשה והשקופה

שניתן לנגבה ברגע, מנסה למחוק זיכרון שהוא כל כך חזק וגדול. המחברת מתארת את ליבה

כ"רכבת מהירה", כאשר אהוב ליבה נמצא בכל קרון. בדומה לרכבת המהירה המשמיעה

רעשים חזקים בעת נסיעתה, כך פעימות ליבה מאבדות שליטה וליבה דופק במהירות בכל

פעם שבה היא נזכרת באהוב שלה. ו"אתה בכל קרון"- אהובה נמצא בכל דפיקת לב שכזו.

המחברת "מסתכלת במראה- ספק יפה, ספק עייפה"- נראה כי היא חסרת ביטחון, לא

מעריכה עצמה וכבר מתחילה להרגיש שהעייפות מהאהבה כובשת ומשתלטת על יופייה. "איש לא

הגיע לנכש את עשביי השוטים". "עשבים שוטים"= צמחים לא רצויים שגדלים בצורה פראית בין צמחי

התרבות ומפריעים לגידולם. נראה כי העשבים הם למעשה הזיכרונות שלא מרפים ומונעים ממנה

לפרוח. אהובה לא בא לרפא זיכרונות אלו. ייתכן והעשבים הם גם סמל לכאב, אהובה לא בא לרפא

את הכאב שמקשה עליה לשמוח. הלב השבור הוא חד ודוקר, עד כדי כך שהוא מצליח לסדוק את גופה וליצור

בו קמטים. כך המחברת מדגישה שהיא כבר לו עלמה צעירה, אלא אישה שרואים על פניה את השנים.

הקמטים מראים שהיא כבר מחכה שנים רבות לשובו של אהובה ומאבדת בהדרגה את היופי. הקמטים גם

מדגישים את העייפות של הגוף שתוארה קודם לכן. מצד אחד, הלב שלה חזק מאוד: הוא רכבת מהירה, הוא

מצליח לחרוץ קמטים ולשחוק מסילה, אך מצד שני, הוא חלש: הוא לא מצליח למחוק את הזיכרון. הכל

נשחק, הופך בלוי ומזדקן, גם היא, רק הזיכרון נשאר טרי ולא מרפה.

בית ב':

בבית הראשון המחברת רמזה על הזדקנותה (עייפות, קמטים). בבית ב' היא כבר לא רומזת,

אלא אומרת במפורש "שנים רבות חלפו עליי". היא מפרטת עד כמה הזיכרון עכשווי וטרי:

היא אותה עלמה צעירה והוא אותו נער יפה ששבה אותה בקסמו. "כבש אדמות ליבי"- נראה

שליבה היה כל כך קשה וחזק, שהיה צריך לכבוש אותו כמו במלחמה- הוא כבש והיא נכנעה

לאהבתו. היא הייתה מלאה בהגנות ולא נתנה לאף אחד לחדור לליבה. היא בנתה מסביב

לליבה חומה בצורה, אך הוא הצליח למוטט אפילו את החומה החזקה הזו. כאן מסתמן

שהאהוב כן היה מעוניין בה, לא ברור אם אהב אותה באמת ונאלץ לעזוב או שסתם שיטה בה.

הוא גילה את המקום הכי עמוק, כלומר, את הלב שלה. היא לא הרשתה לאף אחד לפניו

להיכנס ללב שלה. ניכר שגם לו לא הרשתה, אך הוא נלחם עליה ונכנס בכוח. לאחר שהתאהבה

בו, הוא עקר את המסילה. המסילה היא אותה מסילה שעליה נוסעת הרכבת המהירה

שהוזכרה בבית א' ("ליבי רכבת מהירה"), כלומר, הלב שלה נתמך במסילה שנעקרה וכעת אין

לו לאן ואיך לנסוע. רכבת לא יכולה לנסוע ללא מסילה, כאן עולה כי המחברת הלכה לאיבוד

בחייה ואינה מוצאת את דרכה. ייתכן גם שעקירת המסילה מרמזת על מוות נפשי של הלב, כי

אין לו על מה להישען. בשורה האחרונה "ונסע כל כך רחוק", אנו מבינים כי האהוב עזב אותה

ונפרד ממנה, אך היא מעולם לא נפרדה ממנו. האהוב אמנם נסע רחוק ממנה, אך הזיכרון

מתעקש בכל פעם ומשלה אותה שאולי הוא עוד ישוב, למרות המרחק. 

בית ג':

בית א' פותח במשפט:  "הלילה שוב יורד", בית ג' פותח במשפט: "השמש שוב עולה"- כך היא

מדגישה שהיא מחכה לו ללא הפסקה, שוב ושוב, גם ביום וגם בלילה. הזמן חולף מולה והיא

עסוקה בהמתנה אינסופית, גם באור יום וגם בחשיכה. השמש אמנם עולה וזורחת, מצפים

למשהו אופטימי, אך לאחר שהשמש עולה רואים רק את עיניה העייפות. העיניים עייפות

מבכי, עייפות מלהזיל דמעות זיעה. גם דמעת הזיעה שנטפה קודם וניסתה לשטוף את הזיכרון

מתייאשת ונכנעת לזיכרון- "דמעת זיעה מתייבשת- לא הצליחה לשטוף זיכרון". הזיכרון חזק

מידי: הלב שלה עדיין רכבת מהירה ואהוב ליבה עדיין בכל קרון, כלומר בכל פעימה ופעימה

של הלב. היא חוזרת על חלק מהבית הקודם כדי להדגיש את העייפות, את הבדידות ואת

הכאב שגורם לה הזיכרון הצורב. הלב שלה הרסני הוא כבר שחק את המסילה, כלומר, הרס

לעצמו את התמיכה. הלב מצליח לשחוק את המסילה, אך לא מצליח לשחוק את הזיכרון.

הזיכרון כבר עייף מהגעגועים ומההמתנה.

בית ד':

הבית האחרון מעצים את תחושת הבדידות. לא רק שלרכבת המהירה (הלב) אין מסילה לנסוע

עליה, אלא שגם אין לה קטר שינווט אותה ויראה לה את הדרך הנכונה. היא ממשיכה ללכת

לאיבוד. כשם שהרכבת המהירה חולפת מהר ומפספסים אותה, כך גם ליבה חולף על פניה ואין

לה אפשרות לתפוס אותו, להחזיר אותו לגוף ולחבר את השברים. לדבריה, הדבר היחיד

שנשאר הוא רק האהוב. כאן רואים שהמחברת ממשיכה להשלות את עצמה, שהרי מה שנשאר

לה זה רק הזיכרון מהאהוב ולא הוא עצמו. למרות זאת, היא אומרת בשורה האחרונה בשיר

"ורק אתה- אתה נשאר". נראה כי השנים הרבות שחולפות, אינן מצליחות למחוק אותו.

האמצעי האמנותי הבולט ותפקידו:

לדעתי, האמצעי האומנותי הבולט ביותר הוא המטאפורה הנמצאת בבית א' ובבית ג', "ליבי רכבת מהירה ואתה

בכל קרון"- במטאפורה זו המחברת מדמה את ליבה לרכבת מהירה. בדומה לרכבת המהירה המשמיעה רעשים

חזקים בעת נסיעתה, כך פעימות ליבה מאבדות שליטה וליבה דופק במהירות בכל פעם שבה היא נזכרת באהוב

שלה. ו"אתה בכל קרון"- אהובה נמצא בכל דפיקת לב שכזו. כשם שהרכבת המהירה חולפת מהר ומפספסים

אותה, כך גם ליבה חולף על פניה ואין לה אפשרות לתפוס אותו. מטאפורה זו מדגישה את עוצמת האהבה

הבלתי-נשלטת ומגבירה את תחושת הגעגועים והעצב. דרך מטאפורה זו המסר של השיר מועבר בצורה חזקה,

ציורית ומוחשית יותר.

אמצעים אמנותיים נוספים:

—חזרות- החזרות השונות מפורטות בגוף העבודה. נראה כי מטרתן להדגיש את תחושותיה של המחברת ולהעביר את המסר טוב יותר.

—האנשה- המחברת מייחסת תכונות אנושיות לליבה ולדמעה שלה: דמעה שמנסה לשטוף זיכרון, לב שחורץ בגופה קמטים, לב ששוחק מסילה. האנשות אלו מגבירות את העניין וגורמות לשיר להיות ציורי וקונקרטי יותר.

—מילים טעונות ("ליבי השבור" הזיכרון העייף")- מילים בעלות מטען שלילי אשר מדגישות את המסר, לפיו המחברת מיואשת ממצבה.

—סיפור אישי- מובא לפנינו בבית ב', בו המחברת מפרטת מדוע היא חשה כך ומספרת על העבר שבו הם היו נער ונערה צעירים ומאוהבים, עד שאהובה החליט לעזוב בפתאומיות. כאן הסקרנות מתגברת, הסיפור הופך אמיתי ומובן יותר ונוצרת תחושה של הזדהות מיידית כלפי המחברת.

—שדה סמנטי- מצד אחד ישנו שימוש בשדה סמנטי רלוונטי, כלומר מילים מהתחום שבו עוסק השיר. השיר עוסק בנושא "אהבה" והמילים הרלוונטיות הן- "לב", "זיכרון". מצד שני, ישנו בעיקר שימוש בשדה סמנטי לא רלוונטי, כלומר שדה של מילים שאינן מהתחום שבו עוסק הטקסט. כאמור, הטקסט עוסק בנושא אהבה וישנו דווקא שימוש במילים השייכות לתחום תוכן של "מלחמה", כגון: "כבש אדמות ליבי", "הפיל עיניי בשבי עיניו", "מוטט חומה בצורה". כמו גם במילים מתחום תוכן של "עולם התחבורה", כגון: "רכבת מהירה", "קרון", "מסילה", "קטר". דרך השימוש בשדה הסמנטי הלא רלוונטי המחברת ממחישה בלשון ציורית יותר את הרעיון של השיר.

— תודה על ההקשבה...