או.זג

מילות השיר

•את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!
מה זקופות רגלייך,
מה נפלא הקו
המרמז עד חמדת שוקייך
בעזמה וברוך, בגנדרנות ובחן,
כעקבות בת גלים על גבי תל חול
שלאחר הכרית -
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! 

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!
עינייך שני שקדים חצובים כרום ים,
שבויות סוד בראשית, וכעדים
למסתרי גזרה בשפת עדי עד
לך קוראים ומפתים ומקסמים בצו -
קפאת ולא ענית -
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!
ובאושרי, ברגעים,
את כולך שלי,
במשובה וסער און פראים,
את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד,
נכבשה וחופשיה כניצוץ פליט אש,
כאפרוח קן סיס -
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!תיאור השיר ומשמעותו.

בית א:המשורר קורא בהתלהבות "את אינך יודעת מה מאוד יפיפית !". שורה זו חוזרת פעמיים בכל בית - בפתיחה ובסיום (לעתים בשינוי קל). המילה "יפיפית" היא מילה נדירה שמופיעה בתהילים מ"ה 3 ומוסבת על דוד המלך. כך מתאר המשורר את הייחודיות הנדירה של יופי אהובתו. הוא שיכור מאהבה, חוזר ומתבונן בה, מתפעל מיופייה החושני וקסמה הנשי. המשורר נסער נוכח גופה של אהובתו. הוא עוקב אחרי הקו של צללית הגוף, רגליה הזקופות, חמדת השוקיים. המראה החיצוני שלה מדומה ל"עקבות בת גלים על גבי תל חול שלאחר הכרית" – זהו דימוי המשקף אותה תכונה של יופי בלתי-נתפס. 

•בית ב:
המשורר מתאר את עיני האהובה היפות כמו צורת שקדים מעוצבים ("חצובים"), צורתן מלוכסנת כלפי מעלה כמו גלי ים מתרוממים ("כרום ים"), וכשעיני השקד נפקחות הן נראות כמו מי שנשבה בקסם המסתורין הקדום של העולם ("כשבויות סוד בראשית"). קול הגורל הנצחי קורא להיענות לקסם האהבה ("כעדים למסתרי גזרה בשפת עדי עד"). אולם, האהובה קפאה ולא נענתה לקול היצרים הקדומים המפעם בתוכה ומשתקף בעיניה השקדיות. נראה כי כל העדים לתכונותיה המושלמות נמשכים אליה וחושקים בה, אך היא לא נענית מתוך נאמנות מוחלטת לאהובה המשורר.

בית ג:
המשורר מרגיש אושר, ברגעים מסוימים היא כולה שלו, בסערת יצרים ללא מעצורים, כוח הקסם הנשי מתגלה בכפל הניגודים שבו, שאינו חדל להפתיע ("את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד..."). ביחסים ביניהם יש שובבות למול עוצמה פראית, המשורר כובש אותה אך היא גם חופשיה, היא בוערת כמו ניצוץ אש, אך גם רכה כמו אפרוח. לכן היא תמיד מפתיעה, מעניינת, מסקרנת – אין לצדה רגע דל של שעמום.

אמצעים אמנותיים:

אמצעים אמנותיים:
ניגודים:
בשיר יש מגוון ניגודים היוצרים מתח ומסתורין לצד מורכבות אנושית של הדמות הנאהבת. קסמה הנשי של הדמות נוצר משילוב של כוח ורוך, גנדרנות מלאכותית וחן טבעי, תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד, נכבשה וחופשיה. ניגודיות זו הופכת את הדמות למסקרנת ומעניינת.
חזרות:
לכל שלושת בתי השיר יש מסגרת המבוססת על חזרת המילים: "את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!" – חזרה זו מדגישה את התפעלותו של המשורר מיפי אהובתי באמצעות קריאתו החוזרת המדגישה את צניעותה, בכך שאין היא יודעת (מבינה) עד כמה היא יפה.מטאפורה ודימוי:
1. "מה נפלא הקו המרומז על חמדת שוקייך בעזמה וברוך" – בלשון ציורית-מטאפורית מתאר המשורר את קווי רגליה של אהובתו המשלבים עוצמה ורכות נפלאות.